יום אחד שלמה המלך, החכם באדם, רצה לבחון את יושרו ואת חוכמתו של משרתו הנאמן, בניה בן יהוידע. הוא זימן אליו את בניה ואמר לו: "בעוד 6 חודשים יחול חג הסוכות. בחג זה אני מעוניין לענוד טבעת קסם. הדבר המיוחד בטבעת זו הוא שאדם עצוב שיביט בטבעת יהפוך לשמח, ואדם מאושר שיביט בה יהפוך עצוב ברגע".

המשרת הנאמן יצא מיד אל המסע בעקבות הטבעת המסתורית. חלף חודש, חלפו חודשיים, ובניה שביקר אצל כל צורף ורוכל בממלכה, נותר ללא מענה. חלפו עוד חודשיים ובניה הגיע עד לגבולות הממלכה אך עדיין לא מצא איש ששמע על טבעת קסומה שכזו.

עבר זמן רב ובניה הרגיש מתוסכל מאוד. בכל מאודו רצה להגשים את משאלתו של שלמה המלך, אך כל נסיונותיו עלו בתוהו והוא לא הצליח למצוא את טבעת הקסם. רגע לפני שאמר נואש, יום אחד לפני חג הסוכות, הגיע בניה לסדנה קטנה של צורף עני בכפר נידח.

בניה, שכבר לא היה לו מה להפסיד, ניסה בכל זאת ושאל את הצורף הזקן: "אמור לי אדוני, האם שמעת מימיך על טבעת קסומה הגורמת לסובל להפוך למאושר ואת המאושר הופכת לסובל?" הצורף הזקן חשב שני רגעים, הוציא טבעת נחושת קטנה מאחת המגירות, חרט עליה דבר מה והגיש למשרת. בניה, שבמשך החודשים שעברו הספיק לאבד כל תקווה, נתן מבט אחד בכתובת על הטבעת, ומיד אורו עיניו. הוא הודה לצורף, שילם לו שק מטבעות זהב ומיהר, מאושר, לכיוון ארמון המלך שלמה.

כשהגיע בניה לארמון המלך, שמח שלמה וצהל עד מאוד. הוא לא האמין שמשרתו באמת יחזור אליו עם טבעת הקסם. בניה הגיש את הטבעת לשלמה המלך ומיד נעלם החיוך מפניו.

כל אנשי חצר המלכות הסתקרנו לראות מה כתוב על הטבעת הקסומה, ולבסוף כשהביטו בה, ראו את המשפט הפשוט הבא: "למרות הכל, גם זה יחלוף".

אז גם אם לפעמים נדמה לנו שהכל עובד לטובתנו ואנחנו "על גג העולם", כדאי שנזכור שכל זה עלול להיעלם יום אחד. מצד שני, כל הסבל, כל התסכול, כל הימים הקשים אותם אנחנו חווים לפעמים, גם אלה ייעלמו כלא היו.