כבר שנים שאני לומדת את עצמי. לומדת להכיר את החלקים שבי. את החלקים הטבעיים ואת החלקים המופנמים.
כבר שנים שאני לומדת לזהות ולקלף מעלי עוד ועוד מסיכות שאימצתי לעצמי בחיים – מסיכות שכבר לא משרתות אותי.
אני מניחה שגם אתם מכירים את המסיכות שאנחנו שמים עלינו כשאנחנו נמצאים בחברת אנשים. לרוב, אלה מסיכות שקל לנו לזהות אותן כי רובנו ערים לפער שיש בין מה שאנחנו מציגים כלפי חוץ לבין החוויה הפנימית האמיתית שלנו.
אבל יש גם סוג אחר של מסיכות. נסתרות יותר. מתוחכמות יותר… כאלה שאנחנו לא ערים להן.
אלה אותן "מסיכות" ששמנו עלינו בתחילת חיינו, שלימים הפכו להיות המופע שלנו בעולם, או הדמות שאנחנו מזוהים איתה…
למה אני מתכוונת?
לרובנו קשה לדעת מי אנחנו באמת. מה המהות האמיתית שלנו, מה היכולות האמיתיות שלנו. אנחנו מכירים רק את מה שאנחנו יודעים על עצמנו מתוקף נסיבות חיינו, ממה שהצלחנו או לא הצלחנו לעשות ולהשיג עד כה, ממה שהתרגלנו לחשוב על עצמנו עוד מימי הילדות המוקדמת שלנו.
התהליך הזה של זיהוי המסיכות שסמויות מהעין, אותן מסיכות שאנחנו בטוחים שהן מי שאנחנו, הוא בשבילי תהליך גילוי מרגש מאין כמותו, כי זה מאפשר לי להתחבר למהות העמוקה שלי ולהצליח להיות ולהשיג כל כך הרבה דברים… זה תהליך שיכול לפתוח לנו כל כך הרבה אפשרויות שהן הרבה פעמים מעבר למה שאנחנו מסוגלים לדמיין.
דמיינו לעצמכם שאתם הולכים בעולם עם שלווה פנימית ועם ידיעה עמוקה שמי אתם זה ממש ממש בסדר, בדיוק כמו שאתם. שאין טוב או רע. יש פשוט אתכם. עם הצרכים שלכם, עם החולשות האנושיות שלכם, עם כל מה שיש בכם…
כמה שלווה ושקט יש בקבלה עצמית מהסוג הזה. וכמה מעטים באמת חווים את השקט הפנימי הזה.
אז איך אנחנו יכולים להגיע לחוויית חיים כזו נעימה?
עלינו לעצור ולהתחיל לשאול שאלות שיעזרו לנו לחשוף עוד ועוד מהגרעין היפהפה שנמצא בתוכנו.
אז היום, דווקא בחג שבו אנחנו מתחפשים ושמים על עצמנו מסיכות, אני רוצה להזמין אותך לעצור ולנסות לזהות, איזה "מסיכות" אני רואה ששמתי על עצמי עד היום? או מהי הזהות שגיבשתי לעצמי במהלך החיים?
איך אפשר לדעת מהי הזהות שגיבשתי לעצמי (שהן סך כל המסיכות ששמתי על עצמי).
לשאול את עצמי שאלות כמו:
מה התרגלתי לחשוב על עצמי או מה אני רגיל/ה לומר לעצמי?
למשל:
אני אף פעם לא אשיג X…
או אני תמיד Y…
(מדובר באותן אמונות מגבילות שהפכו אותי למי שאני בחיים האלה).
מי אני ליד אנשים או איך אני מתנהג/ת בדרך כלל ליד אנשים?
אולי שמתי על עצמי את מסיכת ה"אדם הנחמד"? זה שלא מעורר גלים ומהומות ותמיד מחייך?
אולי אני אהיה שונה מכולם?
אולי אקפיד להשמיע את דעתי ואצא בביטחון לעולם?
אולי שמתי את מסיכת ה"לא יודעת"? זו שתמיד צריכה שיגידו לה מה ואיך לעשות…
או את מסיכת האדם המרדן…
את מסיכת ה"אדם הקשה". זה שלא מתפשר אף פעם…
ויש עוד המון סוגים של "מסיכות"…
המסיכות האלה שאנחנו לא מודעים להן, הן המסיכות שהכי מעכבות וכובלות אותנו, כי אנחנו לא מסוגלים לזהות את עצמנו בלעדיהן – אלה הם הדפוסים והאמונות שלנו שהופכים אותנו להיות מי שאנחנו…
ולמה אני קוראת לזה מסיכות?
כי לתפיסתי, זה לא מי שאנחנו באמת. זו אמנם לא "תחפושת" שאנחנו שמים במודע אבל עדיין תחפושת.
אז אני רוצה לאחל לכולנו עוד הרבה זמנים שבהם נתחבר לאומץ שלנו ונתחיל להסיר עוד ועוד "מסיכות" (מודעות ולא מודעות), לגלות את ה"אני האותנטי" יותר ויותר ולהוציא אותו לעולם כי אנשים כמהים לפגוש אנשים. הם כמהים לפגוש אותנו. מפגשים אותנטיים כאלה יכולים להעשיר את עולמם וגם את עולמנו, כי באופן אישי, בכל פעם שאני מקלפת עוד שכבה מעלי, אני מגלה שיש בתוכי אדם עשיר יותר, עמוק יותר, חזק יותר מה שעוזר לי לחיות בהרבה פחות מאמץ ולהתחבר לחיים הרבה יותר פשוטים, מחוברים וזורמים.
נראה לי שלזה קוראים הגשמה עצמית וחיים מלאים!
שיהיה חג פורים שמח!
וכהרגלי, שמחה להעניק לך במתנה מדיטציה לרוח ולנפש.
לפניך מדיטציה בחינם מתוך מאגר המדיטציות שלי שאני מתכננת להגדיל ולהעשיר אותו בעוד ועוד מדיטציות.
'לשחרר את הפחד'
מדיטציה מודרכת במתנה שתעזור לך להתכוונן לאנרגיה העוצמתית שבך ולשחרר אנרגיה של פחד מחייך.
לקבלת המדיטציה במתנה, היכנסו לכאן והכניסו את קוד הקופון – #לאלפחדכלל>>