מספרים שבממלכת קורונה חיו האנשים הרגועים והמאושרים בעולם. הם אהבו להיות בבית, ככה סתם. לבלות עם ילדיהם, להעביר את היום בחיק המשפחה, קיבלו מרחוק את כל שירותי הממלכה.

הם נהגו להתעורר בבוקר, או בצהריים, מה שבא. התחילו את היום עם מדיטציה מאזנת, שתו כוס מיץ סלרי ליקיצה מרעננת, קראו כל יום בספר לבחירתם מספריית הממלכה ואז התיישבו לבראנץ׳ איטי, יותר נכון סעודה, כי בממלכת קורונה לא נהוג לאכול בעמידה. גם לא מהר. הכלל היה: קח ת׳זמן לאט, כי הוא תמיד עובר. 

לאחר הבראנץ׳, לקחו לעצמם שעה בלי פאנץ׳. סתם כך לחשוב ולהגות, למשל על מה ההבדל בין להתאהב ללאהוב והאם אלוהים הוא רחוק או קרוב? האם ההסבר הפשוט הוא ההסבר הנכון והאם הפסד הוא גם ניצחון, האם לחיים יש משמעות ומה קורה אם מתים בטעות. 

ואז אחרי הגיגים על מחר ועל אמש, עברו לתרגול היוגה היומי כולל ברכה לשמש, שהייתה מושא הערצתם במיוחד בזריחה אך איום ממשי על קיום הממלכה.

במיוחד אהבו אנשי קורונה לשיר יחדיו ממרפסות וכל בוקר פצחו בשירת מנטרות ליום מלא אהבה ועוד מילים מתרפסות.  

אנשי ממלכת קורונה, לא היו צריכים לעבוד קשה אם בכלל, 3 שעות ביום הספיקו ללא יוצא מן הכלל. מרביתם עבדו בבית ויכלו לבחור את שעות העבודה המועדפות והנוחות ומי שנאלץ לעבוד בחוץ במרחבי הממלכה, הוכפל ואף שולש שכרו ונהנה מהנחה. כי בממלכת קורונה אלו העובדים בחוץ נחשבו חיוניים ועל כן צריך היה לפצותם על קשיים יום יומיים. 

וכך היה, השפע זרם אל ממלכת קורונה ללא מאמץ. גם אם העבירו את כל היום בשנ״צ. הקורונאים בהיותם טבעונים וצנועים גידלו בגינתם ירקות, קטניות ודגנים, ועצי פרי לקטיף חופשי מילאו את הגנים. 

ילדי קורונה היו המאושרים ביקום. אף אחד לא אמר להם מתי לקום. גם לא מתי לישון, גם לא מה לאכול, הם פשוט נולדו כשהם יודעים הכל. כל ילד יכול היה ללמוד כל מה שרצה מרחוק, בטלפתיה, החל מגידול מיקרובים ועד הומאופתיה. הם שיחקו בגנים הירוקים והשמורים של הממלכה ונהנו מחופש ארוך וללא הגבלה.

בוקר אחד, נפל דבר בקורונה השקטה. תושבי הממלכה התעוררו למציאות מעט שונה.

שמועה נפוצה, על כך שבממלכת קורונה גולד ביבשת צ׳אנג צ׳או פה, פלשו בני אדם לא מוכרים והפכו למגיפה.

ובני תמותה אלו היו הרסניים ומדבקים במיוחד. הם זיהמו את מקורות האוויר והמים, אכלו דגים, יונקים ובעלי כנפיים. 

כל היום היו מחוברים למסכים מאירים המשדרים תמונה וקול, ולא זה לא הכל. או לא זה לא הכל…

הם אהבו כסף בלתי נראה ממנו רצו עוד ועוד ובגלל זה כל הזמן היו צריכים לעבוד. הם ייצרו וצרכו ללא הגבלה עד שכמעט טבעו בזבל, או כן, הם גרמו לים של סבל. והם כל כך רצו פשוט להיות מאושרים אבל קשה למצוא אישור כשאתה לא שלם בפנים. 

כל ממלכת קורונה הייתה אובדת עצות. למה זה קורה לנו בשבילנו? בכו ורטנו. מה נעשה? היכן מבני האדם נמצא מחסה?  

וכשנראה היה שאין לאן לברוח נזכרו שגם גבולות אפשר למתוח. 

חשבו וחשבו ולאחר שעות של שתיקה הוחלט להקדים תרופה למכה. ולמרות שברור היה שחייבים למצוא חיסון, בינתיים בקורונה ניסו למצוא איזון. 

ראשית התקבלה החלטה לסגור לבני האדם את השמיים. אבל, בני האדם היו עיקשים ושיכורים ולא מיין. הם עברו מממלכה לממלכה עדיין. 

בים, באוויר, ביבשה, נראה שהם היו בהכחשה. 

שוב חשבו וחשבו, מה נעשה? 

טוב נו, על כל הפשעים האהבה תכסה. 

וכך הוחלט במעגל זום וירטואלי ללכת על מהלך ויראלי גלובלי. 

״תקשיבו חברים, זה לא קל לי״.

כתב מלך קורונה בקרייזי דייז, אנחנו ננתק להם ת׳ווייז.

ואז הקליט הודעה קולית בשוטאפ, נהיה חייבים גם לנתק להם ת׳וואטסאפ. 

יש אומרים שאם תנתק לאדם וואטסאפ הוא אמנם ישתתק אבל עדיין יומיים שלושה ישאר מדבק.

אבל אז העלה המלך פוסט במיקרובוק:

זה לא מספיק… נסגור להם גם את הפייסבוק.

אם לא יוכלו לקשקש ולפרסם, אולי עד הקיץ הסיוט יעלם. 

דבר ידוע היה שאם מנתקים אדם מהפייסבוק הוא אבוד, הוא עוזב את הרשת ונכנס לבידוד. אלא אם כן לא ממש מחקת אלא רק הקפאת את הפרופיל אז ברגע של שיעמום, שוב הכל עלול להתחיל. 

זה מוגזם, התחילו קולות בממלכה, המלך עירום, תראו תראו למה הוא יגרום.

אם ננתק לבני האדם ת׳פייסבוק זה יחזור אלינו כמו דיבוק. הם עלולים לרצות חיבוק!

לא לא! חיבוק עלול ליצור כאן מחלה, שתביא לאבטלה, זה ימוטט ת׳כלכלה ואז איך נצליח להבריא ת׳ממלכה?!

שמעה המלכה את אזרחי הממלכה ומייד צייצה בסוויטר: אזרחי קורונה היקרים, אין לאן לברוח. אבל אל דאגה, מכל משבר אפשר לצמוח. 

ולכן ולאור המצב אגייס את משמר הזהב. רק תבטיח לי מלכי היקר, שמור עליו מכל משמר. 

ברוווווור, הבטיח המלך, או לפחות כך בערך.

וכך היה, לאור הנסיבות ולא במקרה, הורה המלך לגייס את משמר המלכה, קוביד 19. 

המלך הוציא צו חירום ממלכתי חתום בנשיקה בו התבקשו כל משמר קוביד 19 להתייצב ביריקה. 

מה לצאת??? צווחו כולם, אוףףףףף אבל למה אנחנו? ולמה בחורף? 

לצאאאאאת!! מייד!!! להגן על העורף! 

ציווה מלך קורונה מניף באוויר מסיכה ותוך חלקיק שנייה התייצבו כל קוביד 19 בפאתי הממלכה.

מלך קורונה אסף את כולם ליד הנהר, ואלו ההנחיות קרא ואמר: