מה זו התעוררות רוחנית?
מה אנשים עוברים כשהם חווים התעוררות שכזו?
למה לצפות ואיך אפשר להתמודד עם זה בצורה טובה?
בפוסט הזה אנסה לענות על השאלות האלה ואולי את תמצאי את עצמך בדברים האלה ואולי זה יקל עלייך לעבור את התהליך שאני עברתי בצורה קצת יותר רכה.
רוב האנשים מתעוררים בגלל משבר וגם אני…
כן. בגיל 40, (בדיוק "כמו בספרים") עשיתי את "הדבר הנכון ביותר לעשות בגיל הזה" :-) ועברתי את המשבר הגדול ביותר של חיי! ואז… בתוך אותו משבר – שום דבר כבר לא היה בטוח. שום דבר כבר לא היה הגיוני…
והתחילו להתרוצץ בתוכי המון שאלות לגבי החיים, ובעיקר לגבי החיים שלי…
מה המשמעות של החיים שלי? האם זה כל מה שיש??? זהו?
נולדים. לומדים. עובדים, עושים ילדים. עובדים עוד קצת, ואז מתים???
למה "צריך" לעשות כך או אחרת? מי אמר ש"צריך"? ואם זה נכון ל"כולם", האם זה אומר שזה נכון לי?
הרגשתי איך המון מבנים פנימיים וחיצוניים מתערערים בתוכי, משהו הרגיש כמו איזו נהמה פנימית. מין רעם כזה שנשמע למרחוק ומתגלגל. מין גרגור מאיים כזה שקורא תיגר על החיים כפי שהכרתי אותם ועל כל מה שיש ועל כל מה שאין.
וכן. זו הייתה חווייה מאיימת. מטלטלת. כל הדברים שהיו ברורים, יציבים ומובנים בחיים שלי התערערו והתחלתי לראות את העולם אחרת.
למרות הילדות הלא פשוטה שחוויתי, דווקא התקופה הזאת חרוטה לי כתקופה הקשה ביותר בחיי. הרגשתי שאני חדלה להיות. שאני מתה מבפנים… לא הבנתי מה אני עושה כאן, לאן אני הולכת. לא ידעתי מה המשמעות של חיי… רק לימים הבנתי שזה היה תהליך ההתעוררות שלי.
שנה וחצי קשות מאוד של דכדוך וחוסר תפקוד הסתיימו בהבנה עמוקה ומטלטלת – אם אני לא עושה משהו חדש עם החיים שלי, זה מבחינתי כמו להסכים למות…
בתוך אותו תהליך של שבר פנימי עצום, התחלתי לשאול שאלות לגבי החיים שלי.
בתוך אותו תהליך של שבר פנימי עצום, התחלתי לשאול שאלות לגבי החיים שלי.
תהיתי האם אני נמצאת במקום הנכון לי?
האם אלה החיים שאני רוצה לעצמי?
האם כך אני רוצה לראות את עצמי עד סוף ימי?
וגם… האם זה הגבר שאיתו אני רוצה לסיים את חיי?
היה לי מאוד מאוד (מאוד!!!) קשה לתת תשובות לשאלות האלה כי לצד אותן שאלות, היה בתוכי פחד אדיר מפני התשובות שעומדות להגיע.
בתוך תוכי, ידעתי שהשאלות הללו לא סתם נולדו בתוכי. שאני משתוקקת למשהו אחר ולא יודעת איך להגיע לשם ואם בכלל יש לי סיכוי להגיע לשם…
כל כך הרבה מחשבות ופחדים התרוצצו לי בראש באותם ימים. חשבתי לעצמי שאיחרתי את הרכבת, שאני מבוגרת מכדי להתחיל בדרך חדשה, שלא אסתדר לבד, שאסיים את חיי בודדה, אומללה וחסרת כל…
חששתי ממה שיחשבו עלי, איך יגיבו אנשים, איך יגיבו ילדיי.
אבל אני?
אני רציתי לחיות!
כוחות החיים שבתוכי התחילו לבעבע עד שלא נותרה לי ברירה ואפשר לומר ש"נאלצתי" לעשות החלטות כואבות וקשות מאוד ובסופו של דבר אחרי היסוסים, ספקות וקריעה פנימית איומה, בחרתי לעשות מעשה.
בחרתי כנגד כל הגיון בריא לעזוב את החיים המוכרים והמוגנים שלי ולצאת לדרך חדשה.
ההחלטה הראשונה שהבשילה בתוכי באותם ימים הייתה להיפרד מבעלי שהיה העוגן המרכזי של חיי, וזמן לא רב לאחר מכן החלטתי גם לשנות כיוון מקצועי ויצאתי לדרך חדשה גם בתחום הזה.
התהליך היה קשה מנשוא וכרוך בפחדים עמוקים, בוויתורים רבים ופרידה מכל מה שידעתי והכרתי עד אותו יום.
פרידה מן העבר שלי.
פרידה מהורי וממה שקיוויתי שהם יהיו בשבילי בחיים האלה.
פרידה ממי שהיה בעלי במשך קרוב לעשרים שנה – האדם היחיד בחיי שהיה לי עוגן ומשענת יציבה.
אפילו פרידה ממקצוע שהיה חלק מחיי במשך שתיים עשרה שנים והלכתי אל הלא נודע גם מבחינה כלכלית…
וכך… נולדתי מחדש לתוך מציאות חדשה.
והלידה הזו לקחה זמן. הרבה זמן… כשבכל שלב במהלך השנים הללו עוד חלק ממני נולד והגיח לעולם.
אפשר לומר שעד היום אני מגלה את עצמי ואת העולם.
מגלה את היכולות שלי, את העוצמות שלי. את מי שאני רוצה להיות ואת מי שאני יכולה להיות.
מגלה את היפעה, את המיסתורין והעוצמה של העולם סביבי כפי שאני חווה אותו היום (וזה מרגיש שונה לגמרי ממה שחוויתי בילדותי).
לשמחתי הרבה, בתוך כל אותה תקופה קשה ומטלטלת, האינסטינקטים הטבעיים שלי, כושר ההישרדות שלי והחיבור שלי לחיים הובילו אותי (ועדיין מובילים) למקומות טובים ונכונים עבורי ועל כך אני מודה כל יום. אני מודה על כך שבורכתי ביכולת ללמוד את החיים לעומק, לשרוד אותם, ובעיקר לאהוב אותם, לנוע בתוכם בגמישות, לצחוק אותם, לצמוח מתוכם ולראות את הצדדים הטובים בכל דבר (גם אם לפעמים זה בדיעבד :-)).
אז אם את עוברת משבר מהסוג הזה.
אם עולים בך ספקות ושאלות לגבי החיים שלך.
אם את רוצה יותר מהחיים.
אני רוצה לומר לך שזה בסדר. אני רוצה לומר לך לא לפחד.
כן. זה מטלטל. אבל הדבר הזה הוא זמני ואחריו תגיע תקופה נפלאה שבה את תתחילי לגלות מי את באמת. תגלי למה את מסוגלת, תגלי את מסתרי החיים על כל יופיים ועוצמתם, תגלי שיש משמעות, שהיא הרבה יותר עמוקה מכפי שאנחנו בני האנוש יכולים ויכולות לתפוס בחשיבה המצומצמת שלנו.
כי לפחות מתוך החווייה שלי, החיים החדשים שהתחילו לצמוח ולהתהוות לאחר התהליך שעברתי, הביאו אותי למקום אחר לגמרי. אני כאילו חיה ביקום אחר שביקום הזה אני חווה עוצמה פנימית. אני במקום שסומך על עצמו, שיודע את עצמו. מקום שסומך יותר על העולם, על התהליכים שהחיים מזמנים לי ועל מה שהם יביאו לחיי. היום, כמה שנים אחרי אותו משבר אני מצליחה לראשונה בחיי לחיות אותי במלואי (רוב הזמן) והתחושה היא לא פחות ממדהימה! זה לוקח אותי למקומות שמעולם לא הייתי בהם וכל פעם שאני חווה אותי ואת העוצמה הפנימית שלי כפי שהיא נראית היום, אני מתמלאת שמחה והתרגשות וכמובן אני גם מתחזקת לקראת השלב הבא של חיי.
אשמח לשמוע ממך בתגובות כאן למטה איפה את נמצאת במסע הזה של חייך ואם יש לך שאלות, אשמח לענות.
הרבה אהבה ממני.
הילה
