יש שני דברים שנותנים לי תקווה בתקופה האחרונה, מפגשי האמפתיה ליהודים ישראלים שמתקיימים אחת לשבועיים (אספר על זה בהרחבה בהמשך), והפעילות של "הרבעון הרביעי".
הרבה שואלים אותי מה זה "הרבעון הרביעי", אז אני יכולה לומר בקצרה שזו תנועת המונים שאחת מהמטרות הגדולות שלה זה לייצר הסכמות רחבות בישראל ולעבור מ"פוליטיקה של הכנעה" ל"פוליטיקה של הכנסת אורחים" (שווה לשמוע עליהם – תעשו גוגל).
הצטרפתי לתנועה הזו (ואני כל כך מתרגשת ממנה), כי משהו שם מדבר בשפה שלי. השפה של ההתחשבות, של ההקשבה של הניסיון להתחבר באמת.
בשבוע שעבר השתתפתי בכנס ההנהגה ובאחד הימים של הכנס עשינו תרגיל – לשבת בשולחן עם אנשים שאנחנו או מזדהים עם הדעות שלהם או רוצים להקשיב להם.
בחדר היו שולחנות של מתנחלים, חילוניים, ערבים, קפלניסטים, חרדים ועוד ועוד…
אני בחרתי להצטרף לשולחן של החרדים.
רציתי להבין יותר.
רציתי להתחבר.
היה לי מאוד מרגש לשבת עם הא.נשים בשולחן הזה. לשמוע על הדילמות של האוכלוסיה הזו. על התחושות הקשות של קיפוח. שהם חווים שהם "לא נחשבים לחלק מהעם", שהם "מוקצים" במשך שנים.
והאתגר היה כמובן הוא לא להקשיב להם.ן דרך המחשבות והדעות שלי.
האתגר היה להקשיב ולנסות להבין. מהנעליים שלהם.
כי ברור שיש לי דעות על דברים ועל אנשים.
לכולנו יש.
אבל כדי להתחבר ולמנוע קונפליקטים והסלמה, אנחנו צריכים להתאמץ להקשיב מעבר למחשבות שלנו ומעבר למילים של האחר.
לנסות להבין את העומק שהאחר מביא, להיכנס לנעליו ורק לשמוע את הכאב.
למה?
כי רק אז אפשר להבין באמת.
רק אז יש סיכוי שנראה באור אחר התנהגויות שראינו אותם כנוראות.
איזה מזל שאני צועדת בדרך התקשורת הלא אלימה (תקשורת מקרבת) כבר שנים, כי זו אחת המיומנויות הגדולות שנדרשו ממני כשישבתי בשולחן הזה.
להקשיב בלי לשפוט.
לא להאמין במחשבות שלי בצורה מלאה.
זה משהו עצום להטיל ספק במחשבות שלנו. זה לא פשוט.
זה משהו שדורש נשימה ואורך רוח.
אז בתרגיל הזה התאמנתי.
להקשיב בסבלנות.
לנשום עמוק כשאני שומעת משהו שמעורר בי טריגר, אי נוחות או התנגדות.
לשים את המחשבות שלי בצד.
לא כי הן לא חשובות, אלא כי אני רוצה להיכנס לעולם של האחר.
זה כמו להיכנס לבית של מישהו אחר בעדינות ובכבוד.
לתת מקום לחוויה ולכאב של הצד השני בלי לנסות להסכים או לפתור דברים.
גם אם המציאות נראית לנו ממש שונה.
גם אם אנחנו לא מסכימים.
אני רוצה להקשיב.
מדי פעם האינסטינקט שלי היה להגיב, לנסות לשכנע, להסביר, להראות לשני את המציאות מהעיניים שלי.
ושוב ושוב הייתי צריכה לנשום.
להזכיר לעצמי שאין מציאות אחת.
שיש מציאות שונה לכל אדם בעולם הזה.
לפעמים המציאות שלנו דומה יותר ולפעמים ממש לא.
איך מתחברים לאדם שמשוכנע שהמציאות היא משהו שממש רחוק ממה שאנחנו רואים?
אתגר.
אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שאם אני רוצה להתחבר, אני חייבת לצלוח את השלב הזה של התנגשות של מציאויות או של דעות.
אני יודעת שגם ברמה האישית וגם ברמה החברתית זה קריטי!
אני בטוחה שכולנו נתקלנו במצבים שבהם מישהו ייחס לנו דברים שבכלל לא היו נכונים. כמה זה מתסכל שמי שמולנו משוכנע במה שהוא מייחס לנו בלי שיש בזה אפילו שמץ של מציאות.
כמה זה קשה כשאותו אדם לא רואה איך הוא תורם למצב…
אז אפשר לריב על זה.
אפשר להתגונן. לנסות להסביר.
ואפשר להקשיב בשקט. עם לב פתוח או לפחות עם סקרנות.
לא כי אנחנו מסכימים עם מה שהאדם האחר אומר, אלא כי אנחנו רוצים לתת לשני לפרוק את הכאב, ובנוסף אנחנו רוצים להבין למה הוא אומר את זה (אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה).
לשמחתי, בסוף התרגיל אחת המשתתפות החרדיות שישבה בשולחן אמרה שלשבת איתנו (היינו שתי חילוניות בשולחן) היה מבחינתה "הדובדבן בקצפת" ביומיים של הכנס.
גם לה היה חשוב להתחבר.
נקודת אור בתוך החושך.
אם משהו במה שסיפרתי מדבר אליכם.ן, אני רוצה להזכיר לכם.ן שהמיומנות הזו של לתת מרחב לאדם אחר היא מיומנות שאפשר ללמוד אותה ואמפתיה זו אחת הדרכים שתקשורת מקרבת מציעה לנו היא ייחודית ובעיקר, מאוד מאוד עוזרת בזמנים כאלה.
אני מאמינה שכל אדם צריך ללמוד את הדבר הזה ולהפנים אותו בחיים, בעיקר בזמנים האלה, ואני רוצה להזמין אותך להצטרף אלי לקורס הפרונטלי הראשון שאני מקיימת מזה ארבע שנים – קורס 'להתחבר באמת'.
הקורס יהיה משולב – פרונטלי וזום. מי שלא יוכלו להגיע – יוכלו להשתתף מרחוק ומי שממש ירצו להיפגש פנים אל פנים – גם יוכלו.
הדלת פתוחה ויש עוד שני מקומות בקורס הקרוב – 'להתחבר באמת' – יסודות התקשורת המקרבת.
מעבר לאפשרות למפגש פרונטלי, הייחוד של הקורס הקרוב הוא בזה שאני אשלב עולמות תוכן שונים בעיקר מתוכנית "המצפן" שאותו פיתחתי והובלתי ביחד עם ארנינה בעשור האחרון.
הקורס יכלול מפגש עמוק עם עצמך. אנחנו הולכים לעבור תהליך משמעותי ורחב יותר שכאמור יכלול את כל הידע שאספתי במהלך השנים מגופי ידע שונים של עבודה רגשית, עבודת מודעות ומחומרים מתוך קורס "המצפן".
למה?
כי בזמנים הקשים האלה שכולנו עוברים, שמן הסתם שינו את כולנו, הם גם שינו אותי כאדם וכמורה ואני רוצה היום לתת לך ולכל מי שיצטרף אלינו מעטפת רחבה יותר שנדרשת כל כך בימים האלה.
אז אם חשוב לך להתוודע לעולם של התקשורת המקרבת והמצפן.
אם היית רוצה לדעת –
- איך להתמודד עם הקשיים שהעולם הזה מפגיש אותנו איתם.
- איך לעבוד עם דפוסים מעכבים ומכבידים.
- איך לשנות אמונות שמחבלות באיכות החיים שלנו.
- איך להפחית אלימות בתקשורת וביחסים.
- מה לעשות כדי לטפח מערכות יחסים (זוגיות, הורות, עבודה…).
- איך לייצר יחסים שיש בהם ביטחון וכנות.
- איך להיות בתקשורת יעילה.
- איך לייצר קרבה עמוקה ומשמעותית.
- ובגדול, איך לייצר חיים שראוי לחיות אותם.
מסיימת בתפילה עמוקה שיהיו לנו ימים שקטים, שהחטופים יחזרו ושכל מי שסובל עכשיו יקבל מזור לקושי שלו.
הלוואי שנשכיל להיות יחד בשלום ובאחווה. כי מבחינתי, בימים האלה ועד שהעולם כולו יתעשת, זה מה שנשאר לנו.
הילה