עברנו את יום העצמאות ויום הזיכרון הכי קשה שעברתי אי פעם בארץ הזאת.
יצא לך לראות את התמונה הזו ב'ארץ נהדרת'?
במציאות מטורפת שבה מדינה שלמה הצטמצמה לאיזור קטנטן.
מציאות שבה עוד ועוד אנשים שנחטפו בשבעה באוקטובר חוזרים לישראל, אבל לא באמת חוזרים הביתה.
מציאות שבה במשך שבעה חודשים משפחות של אנשים שנחטפו מבתיהם, מהרחוב או מאזור בילוי מתרוצצות ברחבי הארץ והעולם, מתחננות על נפשן. שיצילו את יקיריהן.
מציאות שבה חלק מהאנשים ש"יושבים על ההגה" של המדינה הזו, בוחרים לא לפגוש אותן ולשמוע את הכאב שלהן.
מציאות שבה בחורה צעירונת אחת – קטנה-גדולה עומדת איתנה מול שריקות בוז ומול יחס משפיל ומלא שטנה, ועושה בחן ובאצילות את מה שהיא נועדה לעשות.
מציאות שבה אנשים מרשים לעצמם "למחות" על משהו פוליטי על ידי כך שהם מתנהגים אליה בצורה משפילה, רק כי היא משתייכת לעם מסויים ושוכחים שהיא בסך הכל ילדה. עם רגשות. עם חלומות…
מציאות שבה הכל מיטשטש. השקר מתערבב באמת, ואז המוני בני אדם טובים, כל אחד מסיבותיו הוא, מתבלבלים ומרוב רצון להיות טובים והומניים, הם מקצינים את עמדותיהם והופכים להיות "הומניים". אבל רק כלפי צד אחד. הצד השני לעומת זאת, מקבל מהם את החלק הלא הומני, העיוור והאלים שלהם.
ואני שואלת את עצמי מה אפשר לעשות ואיך מתמודדים עם עולם שאיבד את עצמו? עולם שהאירועים בו מסלימים, מקצינים, מידרדרים… כאילו אנחנו נוסעים על רכב במהירות אדירה ואין בלמים.
אותי זה מפחיד, מדאיג. ובעיקר מעציב מאוד!
מבחינתי האירוע הזה הוא הרבה יותר גדול ממה שקורה לארצנו החבולה, זה מקצין את הכל ומצייר לי תמונה של עולם שלם שאיבד את שפיותו.
וכן. כל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים עם זה אחרת.
אני בעיקר שמה לב שרוב האנשים חוזרים לדפוסים הישנים ולאמונות העתיקות שלהם, וכולם כמובן "צודקים".
לכולם יש הסבר "הגיוני" למה שקורה.
הרוחניים בינינו יגידו "שזה היה צריך לקרות", "שזה מסר חשוב", או ש"זה משהו שצריך לקרות כדי שהאנושות תתפתח"…
חלק מהדתיים יאמרו "צריך רק תפילות".
הימניים יסבירו כמה חשובה המדינה שלנו וכמה חשוב להיות עוד יותר ימניים או עוד יותר נוקשים כדי לשמור על המדינה או לייצר "הרתעה".
השמאלנים יאמרו – "אתם רואים? זה המחיר של "הכיבוש""…
כאלה שפיתחו דפוס של "אני שונה" או של "דווקא" אוטומטי, יגידו את ההיפך ממה שהרוב אומרים.
כאלה שהתנתקו יאמרו "צריך רק להתנתק מהטלוויזיה שמאכילה אותנו שקרים ומקצינה את המצב".
אלה שיותר חרדתיים – ייכנסו לחרדה עצומה, יהיו כאלה שידחיקו.
יש כאלה שיגידו "צריך להמשיך כרגיל. להחזיק את השגרה. ככה נראה לכולם שאנחנו לא נשברים"…
יש כאלה שיגידו "צריך לעצור את הכל, עד שחטופים יחזרו".
ואני פשוט עומדת ושואלת למה? בדיוק כמו אותה ילדה מהשיר "בשמלה אדומה ושתי צמות".
אני באמת בתימהון הולך וגובר על העולם שאני חיה בו.
איפה סימני השאלה?
איפה חשבון הנפש?
איפה הניסיון לראות את התמונה המלאה מעוד ועוד זוויות?
איפה החמלה?
איפה האנושיות?
כל כך הרבה שנים אני לומדת ומלמדת תקשורת מקרבת. עובדת על קירוב לבבות, על מודעות, על היכולת להכיל ולקבל את השונה, והנה בשניה אחת העולם עומד על קצה של חורבן בגלל הקצנה, בגלל פחד ובעיקר לתפיסתי, בגלל עיוורון.
אז אחרי שהתרסקתי ממה שקרה בשבעה באוקטובר.
ואחרי שנשברתי בגלל מה שקורה מאז השבעה באוקטובר.
הבנתי שאם אני רוצה להתחבר לחיים ולשמור על שפיותי, ואם אני רוצה לתרום את תרומתי הקטנה לעולם, שמבחינתי "איבד את זה" ואולי למנוע ולו במעט את ההקצנה, אני חייבת להמשיך ולעשות את מה שאני מאמינה בו.
לעזור לעצמי ולאנשים לשים סימני שאלה.
להסתקרן.
לא להיות "צודקים" באופן אוטומטי.
לפתוח נקודות מבט.
להתגמש (בלי לוותר על הביטחון כמובן).
לעשות הכל כדי שהדברים לא יסלימו עוד ועוד.
זה משהו שעשיתי הרבה בתקופת הרפורמה וגם עכשיו אני מאמינה שנדרשת עבודה גדולה של מודעות.
עבודה עצומה!!!
נראה לי שבלי מודעות, העולם (לפחות עד סוף הגלגול הזה שלי), אבוד.
אני תוהה איפה המילים האלה שלי פוגשות אותך.
זה מסקרן אותי, כי באמת קראתי את דברי שוב ושוב ואני לא מצליחה לזהות "מוקשים", אבל מי יודע? אולי אני מפספסת וזה לוחץ למישהו על טריגרים?
ככה זה. כולנו בנויים אחרת ומתרגמים את הדברים אחרת וזה יוצר המון אי הבנות, הקצנה, ייחוס כוונות וכמובן טריגרים.
היום, יותר מתמיד, אחרי שהבנתי שכל עוד אפשר וכל עוד לא מאוחר מדי, אני ממשיכה לצעוד בדרך ועושה כמיטב יכולתי לתרום לאנרגיה השפויה בעולם הזה.
איך?
דרך שני אירועים שקורים ממש בקרוב שבהם תהיה לנו הזדמנות לחזור להתבוננות ולבחירה מחודשת. וגם אם לא נצליח לשנות את העולם כולו, לפחות נשנה את עולמנו הפרטי ואת מערכות היחסים הקרובות שלנו, כי שם הכל מתחיל – בקשרים עם האנשים הכי חשובים בחיינו.
הזדמנות ראשונה לחיבור – 'להתחבר באמת'
קורס יסודות התקשורת המקרבת שיעזור לך להבין את עצמך ואת הסובבים אותך טוב יותר, ייתן לך כלים להתמודד עם אתגרים ביחסים ולייצר חיבור עמוק ומשמעותי יותר עם האנשים שחשוב לך להיות קרוב.ה אליהם.
הקורס נפתח בקרוב בזום ואני אשמח לראות אותך איתי ולעשות את הדרך יחד.
ואם היית רוצה להתייעץ, הנה הטלפון ליצירת קשר 0544603148
רוצה בינתיים טעימה מהתכנים? הנה הגישה לשיעור המבוא במתנה>>
הזדמנות שניה – ריטריט ' פשוט להיות ביחד'
תמיד אני אוהבת להיות חלק ממעגלים של התפתחות. כאלה שמזמינים אותנו לעשות עבודה משותפת, להתחבר, לגלות משהו עמוק על עצמנו. זה תומך בי בצורה מדהימה ועוזר לי להתפתח ולגדול. ובתקופה הזו, אני שמה לב שזה ממש חבל הצלה בשבילי. לשמור על שפיות ועל נשימה.
אז אני ממש מתרגשת להזמין אותך לריטריט שאני מקיימת ביחד עם ארד וולדנברג (תלמיד שלי לשעבר שהזמין אותי לקיים איתו את הריטריט הזה) – ריטריט תקשורת מקרבת ויוגה.
מרחב משותף שבו נתחבר, נחלוק רעיונות, נזיז את הגוף, נשיר, נאכל, נצחק, נקבל כלים לחיים, ונלמד לתת לעצמנו מקום בעולם. כי אני מאמינה שבימים אלה זו האחריות שלנו לקחת הפסקה למילוי מצברים, לפרגן לעצמנו מנוחה, ללמוד איך להיטיב עם עצמנו ועם הסביבה שלנו ולהכניס קצת אור פנימה, גם כשחשוך בחוץ.
רוצה פשוט להיות ביחד איתנו?
סקרנית לראות את מי אפגוש איתנו.